בית בעיצוב ים-תיכוני, מהתכנון ועד חומרי הגמר. החצר הפנימית יוצרת חיבור ישיר בין הפנים לחוץ, כשאבן החירבה המקומית מחפה את הקירות וממשיכה פנימה, מחזקת את התחושה האחידה של חוץ ופנים.
תקרת החלל הציבורי מעוגלת בהשראת בתי הבוץ של מצרים, ונמשכת גם לחזיתות. דלת עתיקה מבית ערבי שובצה בזכוכיות צבעוניות והותקנה מחדש, פריט עם עבר שמקבל חיים חדשים. טיח טבעי זהה משמש לקירות הפנים והחוץ. על הגג – מרפסת פעילה, שימוש ים-תיכוני טיפוסי ופרקטי.
הבית נבנה בלב הקיבוץ, ושומר על קנה מידה אינטימי. קשתות ברזל מעל חלונות חדרי השינה נועדו לתמוך בצמחייה מטפסת, שמוסיפה פרטיות ואינטימיות.